עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
שעמום
21/04/2018 15:51
נטלי
יש כתבות מדעיות ומחקרים שמסבירים את התהליכים הפנימיים שמתרחשים אצלנו מרגע הפגישה הראשונה שבה נוצר קליק בין שני אנשים לבין הרגע בו נמאס לנו ואנחנו מבקשים להיפרד. 
תמיד חשבתי שמשהו בי לא בסדר כי ירד לי מהר מידי מאנשים. וצדקתי.
לוקח לי בממוצע שנה עד שלוש לאבד עיניין. 
אלא אם כן הצד השני הוא מעניין בטירוף וכזה שנשאר לי חידה לא מפוענחת כל הזמן. אבל ברגע שהבנתי אותו ולכדתי את תשומת ליבו. זהו. תם הכיבוש. 
אני משתעממת מהר מאוד והופ לאתגר הבא, לדבר המעניין הבא. אף פעם לא יכולה באמת ובתמים להשאר עומדת באותו המקום. 
לאנשים אין מספיק תחומי עיניין, אין מספיק חיים אישיים בשביל שהם יהיו מעניינים מספיק עבורי. 
היחידים שבאמת "רציתי" היו כאלה שלא רצו אותי בחזרה והטריפה אותי המחשבה על זה. איך זה יכול להיות שמישהו שם לא רוצה אותי? אני הרי כליל השלמות.
וזה בדיוק מה שקורה לי עם ב'. הסיבה שאני רוצה אותו כל כך היא בגלל שזה לא כזה פשוט.
זה לא מושג. זה קשה. אני צריכה להתאפק. למעשה אני מחוייבת להתאפק. 
אני יכולה לעטוף את זה בכל מיני תירוצים ולעשות לזה sugar coat עד המוות. אבל האמת היא פשוטה. אני משתעממת מכולם מהר. 
אני הבעיה. 
אני לא יודעת למה זה קורה. אולי באמת אותם תהליכים כימיים במוח ובגוף.
אולי יש לזה קשר למזל שלי.
אולי החיים הדפוקים שחוויתי בבית והעובדה שההורים לא הראו אחד לשני אהבה וגם לא לי ולאחי..
אולי הכל ביחד. 
אולי שום דבר מזה...
אבל מה זה משנה באמת עכשיו, עכשיו אני רוצה משהו, אני רוצה אותו מאוד. והוא רחוק ממני. אני כלואה פה. בנישואים המחורבנים האלה. שהיתי בטוחה שהם הדבר הכי נכון בשבילי. ואני יכולה לספר עוד סיפורים על למה האהבה הזאת נעלמה. אבל העובדה הפשוטה היא שלא משנה מה עושים למעני, זה לא משנה, אני נעלמת, אני כבר לא פה.. אני כבר בכיבוש הבא.
ואני אומללה. 
מאוד. 
שום דבר לא טוב לי מספיק. אף אחד לא טוב. 
וגם אני לא.
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 29 30 הבא »